שגיא זני לוגו
073-3744418
הורים בודקים את תוכן הטלפון של בנם

כשההרתעה גוברת על השיקום וכשההורים מגוננים מדי: המגמות בתיקי קטינים

לפני מספר שבועות פורסמה באתר ישראל היום כתבה, שבה כונסו פרקליטי נוער ממחוזות שונים בארץ, ואלו שוחחו על מגמות בעבירות קטינים בישראל בשנת 2022. על פי הנתונים שבכתבה, ישנה עלייה בעבירות אלימות ובעבירות מין בשנת 2022 – מדובר בעלייה הדרגתית אך משמעותית בעבירות קטינים בתחומים אלו.
 
מה ההסברים לעלייה בעבירות מסוג זה? כמובן שישנם הסברים פסיכולוגיים וסוציאליים, המצביעים על מגפת הקורונה וההסתגלות מחדש ללימודים מלאים, שגוררת עמה התקפי זעם. עבירות אלימות וסקרנות מינית, לפי הסבר זה, נובעות בין היתר בעקבות שהייה רבה מול מסכים וחשיפה לתכנים מיניים – בין אם מדובר בעבירות מין קשות ומוכרות, ובין אם בעבירות 'חדשות' יותר שעיקרן הפצת תמונות ותכנים מיניים על בסיס צ'אטים.

כתבי אישום כמענה הרתעתי להפצת תוכן מיני

יש כאן מקום לעצור ולדבר על עבירות של הפצת תכנים מיניים בקרב קטינים. תיקים שכאלו לא היו מגיעים בעבר לכדי הגשת כתב אישום כנגד בני הנוער המפיצים, בנימוק של חוסר ידיעה של התופעה ואי הבנה של הנזק הפוטנציאלי שהפצת תוכן מיני יכולה לגרום. בשנים האחרונות, מהיכרותי את התחום בעורך דין לנוער, התופעה הזו הפכה ל'מכת מדינה', ולכן תיקים אלו מגיעים לא פעם לכתב אישום נגד הקטינים.

גם כאן שיקול השיקום יזכה לבכורה וניתן לצאת מתיקים אלו ללא הרשעה שתפגע בעתיד הנער, בהנחה שישנו ייצוג קטינים הוגן. חשוב לציין כי בעבר, בהמלצת שירות המבחן ועם ההבנה שהקטין מבין את חומרת מעשיו, היו נמנעים מהגשת כתב אישום. אך לאור העלייה המדאיגה בתופעה והיותה 'מכת מדינה' של ממש, הנטייה היא דווקא כן להגיש כתבי אישום – בשל צורך משמעותי להרתיע. שיקול ההרתעה הופך להיות השיקול המוביל.

הפתרון לתופעה הזו שבה ניתן להפיץ בקלות תכנים לא ראויים, הוא בדרך כלל חינוך והסברה. אך בהיעדר חינוך והסברה של מטעם בתי הספר השונים ובהיעדר ההבנה של השלכות המעשים של בני הנוער, הגענו למצב שבו הפצת תכנים מיניים נענית במקרים רבים בהגשת כתב אישום. מהניסיון שלי בייצוג קטינים, הדבר עלול להקשות מאוד על השיקום והגיוס לצה"ל.

נערה בוכה

מתי אינטרס השיקום יזכה לעדיפות?

נושא נוסף שעלה בכתבה הוא מתן העדפה לשיקום בעבירות קטינים. כלל האצבע הוא, שככל שאנחנו קרובים לגיל 12 ורחוקים מגיל 18, כך שיקול השיקום יזכה לבכורה על פני הענישה וההרתעה. שיקול השיקום מאפיין ומנחה את ההליך הטיפולי הייעודי הן בעבירות אלימות, בעבירות מין ובעבירות סמים.
 
ניתן גם להגיע לצבא באי הרשעה, אך זאת לאחר טיפול ייעודי ובמקביל אליו 12 שנות לימוד, ובהינתן שקיים ניסיון אמיתי של הנער לקחת אחריות על מעשיו. כל זאת, תוך שיתוף פעולה עם רשויות הצבא, כשברקע בית המשפט נותן גושפנקא להליך השיקומי. כל הפרקליטים בכתבה שפורסמה, מדברים על כך שככל שהגיל קטן יותר, כלומר קרוב יותר ל-12 מאשר ל-18, אינטרס השיקום מקבל בכורה.

מגוננות הורית דווקא עלולה לפגוע בקטינים

סוגיה נוספת ומרתקת במיוחד שעלתה בכתבה היא מגוננות הורית והשלכותיה על ההליכים במקרה של עבירות קטינים, בכל קשת העבירות: עבירות סמים, אלימות ומין. מניסיוני הרב כעורך דין פלילי לקטינים, אני נתקל המון בהורים שמגוננים על הקטין.
 
אותה תופעה מתרחשת כבר משלב עצימת העיניים, כשההורים יודעים למשל, שיש שימוש בסמים. הם יודעים שלקטין יש לפתע כסף ולא שואלים מהיכן הוא מגיע (אולי שימוש בסמים שהם התירו ובהמשך מעבר מהיר לסחר בסמים?). ניתן להיתקל בכך גם בעבירות אלימות שבהן ההורים יודעים שילדם הצטייד בסכין או באלות למשל. נתקלתי כבר במקרה שבו נער בן 15 החזיק בחדרו אלה טלסקופית לשם נוי לדבריו, כדבר שבשגרה, ללא התייחסות מצד הוריו.
 
מגוננות הורית עוברת לשלב פלילי וקשה יותר כשהיא משבשת הליכי חקירה – לדוגמא, כאשר ההורים מתאמים גרסאות עם הקטינים. שלב משמעותי חשוב יותר בתפקידם של ההורים הוא בקשר עם שירות המבחן. גם כאן רואים קשיים – המגוננות קיימת גם מול קצינת המבחן: ההורים מגבים את הילד שלא מגיע בזמן, שלא נותן בדיקות שתן נקיות ושלא מעוניין להעמיק את ההליך הטיפולי – זאת במקום לשתף פעולה עם הגורם המטפל שתפקידו לבצע את ההליך השיקומי. ההורים לא מודים בכישלון ולא משתפים פעולה, ומגמה בעייתית זו עלולה רק לפגוע בשיקום ילדיהם הקטינים.