כעורך דין פלילי לבגירים ולקטינים, ייצגתי לפני שנים אחדות את ירון בן ציון, שנאשם והורשע בשוד אלים של קשישה בת 83 שעשתה את דרכה מהבנק. לפי כתב האישום, שדד הנאשם מהקשישה 3,400 ש"ח. הנאשם, שהורשע 12 שנים לפני המעשה בגניבה ובהחזקת נשק שלא כדין, הודה במסגרת הסדר טיעון שתקף את הקשישה לאחר שיצאה מבנק בחולון, דחף והפיל אותה, חטף את תיקה ובו הכסף, ונמלט.

במסגרת הסדר הטיעון בו הודה הנאשם ואותו קיבלה השופטת יהודית אמסטרדם, נקבע כי הוא ישלם לקורבן פיצוי של 15 אלף ש"ח. אלא שהעונש שנגזר עליו היה חמור מאוד: 4 שנות מאסר בפועל. כל ניסיון לשלוח את הנאשם לשיקום לא צלחו, זאת משום שקורבן העבירה היא קשישה והחוק מתייחס בחומרה לכל ניסיון לפגוע באוכלוסייה זו.

אם, למשל, הנאשם היה שודד אדם 'רגיל', למשל גבר בן 50 באותו אופן, והנחת המוצא הייתה שעשה זאת בשל שכרותו, סביר מאוד להניח שלא היו ממהרים לשלוח אותו לכלא. אלא שבשל היותה של הקורבן קשישה, שיקול ההרתעה וההגנה על הקשיש גובר על כל שיקול אחר. במקרה זה, בן ציון שוחרר לפני מספר חודשים לאחר ניכוי שליש מתקופת מאסרו, בעקבות תכנית שיקומית שעבר.

יחס החוק בלתי מתפשר, גם כשמדובר בקטינים

מקרה זה ממחיש את היחס הבלתי מתפשר של בתי המשפט כלפי מבצעי עבירות כנגד אוכלוסיית הקשישים, המוגדרת "חסרת ישע". אבל מה הדין כאשר קטינים חשודים או נאשמים בעבירות המכוונות כנגד קשישים? בכתבה שפורסמה לאחרונה באתר מעריב, דווח על שני קטינים בני 16 ו-17 שנעצרו בחשד לפריצה לבתי קשישים, מהם נהגו לגנוב רכוש. על פי החשד, השניים תכננו מראש לבצע את המעשים בבתים שבהם מתגוררים קשישים. הם הובילו את המשטרה ל-15 דירות של קשישים שאליהן פרצו וגנבו מהן רכוש.

נקודת המפתח – האם היה מפגש או לא?

בעבירות רכוש ככלל, אין משמעות רבה לזהות המתלונן, קשיש, בגיר או קטין, כל עוד אין מפגש בינו לבין מבצע העבירה. אם יש מפגש כלשהו, החוק מתייחס למעשים בחומרה רבה יותר, בשל העובדה שמדובר בקשיש ומבצע העבירה היה מודע לכך. בעבירות אלימות כלפי קשישים, ישנה ענישת מינימום חובה בדמות מאסר – שכן שיקולי השיקום מפנים את מקומם לשיקולי ההגנה על הקשיש. המפגש עם מבצע העבירה עלול להותיר טראומה קשה על הקשיש ולכן היד הקשה שנוקט החוק.

עם זאת, הפריצה עשויה שלא להוליד מפגש, שכן מבצע הפריצה לא יודע מי גר במקום. כל עוד אין מפגש, אין משמעות לעבירות רכוש אלה. אם יש מפגש, או אם יש תכנון לפרוץ מראש לבתי קשישים, התייחסות החוק תהא חמורה יותר, גם כאשר מדובר בקטינים – ושיקול ההרתעה וההגנה על האוכלוסייה המבוגרת יגבר על שיקול השיקום – שכן ישנה בעיה של נורמת התנהגות מושרשת. במקרה זה, עולה מהכתבה כי הקטינים ידעו מראש כי הם עומדים לפרוץ לבתי קשישים ולכן ייתכן מאוד כי במקרה של אישום והרשעה, ייגזרו עליהם עונשים משמעותיים.

בחקירת קטינים או בגירים בעבירות של פריצה לבתי קשישים או תקיפת קשישים, עלולות לצוץ בעיות בפן החקירתי. במקרים שבהם מתקיים מפגש בעת ביצוע העבירה, יש צורך שהקשיש ישתף פעולה ויתעמת עם הקטין. לכן, הדבר תלוי בקורבן. ייתכן שבחקירה תיתקל המשטרה בקושי ראייתי בשל לחץ נפשי של הקשיש, זיכרון לקוי וכו', ולכן יש צורך לבצע חקירה באופן מהיר, ולא למשוך אותה לאורך זמן.

אם אתם חשודים או נאשמים בעבירות המכוונות כנגד קשישים, במיוחד אם מדובר בקטינים, אתם צריכים עו"ד פלילי לקטינים לצידכם, שידריך אתכם כבר משלב החקירה וילווה אתכם בהליכים המשפטיים השונים.