השפעות הקורונה על ההתנהגות של בני נוער

שעמום אצל בני נוער הוא מתכון לצרות. והקורונה, היא לא רק מגפה בריאותית, אלא מגפה של שעמום. זה כבר זמן רב שבני הנוער לא יכולים ללכת לסרטים, לצאת לבלות וללימודים אין מה לדבר. מה עושים? לא אחת, נפגשים אותם נערים בבתים של חבריהם ומעשנים גראס.

חלק מן הבעיה נעוצה בשיטת הלימודים: נערים שלומדים דרך הזום, לא מקבלים את כל מה שהם צריכים במערכת החינוך כפי שהיא קיימת כיום. ילדים מעל גיל 12 צריכים עדיין את שיטות הלימוד ״של פעם״, של קשר עין עם המורה, שמשמש עבורם דמות סמכותית, ומגלה אמפתיה ואחריות כלפיהם כשצריך. נערים מתקשים להיכנס לזום בשעה 08:00, כאשר אין מסגרת שמתווה להם את הדרך הנכונה. הם מחפשים את הדרך ״לברוח״ מהקשבה בשיעור, וכשיושבים עייפים מול המחשב בבית, הדרך לאובדן הקשב קצרה במיוחד.

היעדר סדר יום ומסגרת ייעודית, והיעדר פיקוח על נערים יוצרות בעיות קשות: יש עלייה אסטרונומית של שימוש בסמים קלים בקרב בני נוער. נתקלתי בנערים בני 16 שמעשנים כמה גראמים ביום של גראס. איך הם יקומו מחר לשיעור זום? אני מזהה כי מתחילה אצל חלק מאותם נערים ״התמכרות שקטה״ לסמים או לאלכוהול, שמתחילה מתוך שעמום, ולפעמים אין מה שיעצור אותה מהתדרדרות קשה.