שגיא זני לוגו
073-3744418
עו"ד לנוער שגיא זני - על הקשר בין האונס בבית המלון באילת לבין הכרזות המיניות בכפ"ס

הקשר ההדוק בין האונס באילת לשלטים המיניים בכפר סבא

פרשת אונס בת ה-16 באילת שזעזעה רבים מאיתנו ופתחה מהדורות חדשות, התפתחה לפני מספר ימים, עם הגשת כתבי אישום נגד 11 חשודים במעורבות בו. בפרשה, כידוע, מעורבים בגירים וקטינים.

עם הגשת כתבי האישום, פורסמו שמותיהם של שלושה בגירים מעורבים, שניים מהם (בעלי עבר פלילי שריצו מאסר בעבר) מואשמים בעבירת אינוס ואחד מהם בסיוע ובעבירות נוספות. כתב האישום מייחס עבירת אונס לארבעה חשודים, מתוכם שני קטינים. יתר המעורבים, מואשמים בסיוע לאונס, אי מניעת פשע ועבירות אחרות.

האם נכון יהיה לחשוף את שמות הקטינים הנאשמים באונס?

אחד הדיונים שנתקלתי בהם בימים האחרונים, נערך בערוץ 12, ודן בשאלה אם צריך לחשוף את שמותיהם של הקטינים הנאשמים באונס. העיתונאית עדי מאירי, פרשנית לענייני משטרה, טענה בתוקף שיש לחשוף את שמותיהם כדי להזהיר את הציבור מפניהם. ואולם, מאירי בוודאי מכירה כמוני, עורך דין לנוער, את העיסוק בתיקי פלילים של קטינים, ואת המורכבות הרבה שבהם.

בתיקים אלו חשוב לשמור על חיסיון הקטינים. למעשה, מעצם הגשת כתב האישום, עומדת לקטינים חזקת החפות. נניח שמחר בבוקר שמותיהם מפורסמים. בית הספר, הצבא, שוק העבודה ועוד מסגרות רבות, חברתיות ומקצועיות, ייסגרו בפניהם מראש לשנים ארוכות, מבלי לדעת מה יעלה בגורל המשפט. לכן, פרסום השמות, במיוחד בשלב הזה, נראה כצעד שיוביל ליותר נזק מתועלת.

יש לציין כי בחוק הנוער (פרק א', סעיף 1א) מצוין כי: "מימוש זכויות של קטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקולים של שיקומו…". ברור שפרסום השמות של הקטינים, יהיה מנוגד לחוק זה, על אף חומרת המעשים לכאורה. לעתים רחוקות מאוד ישנם מקרים חריגים שבהם מפורסמים שמות הנאשמים, זאת למשל, אם קיים צורך חקירתי ממשי וצפי למתלוננות נוספות.

ובואו נחשוב לרגע, כמה קשה גם כך למנוע את פרסום שמות הקטינים הנאשמים בפרשה בשנת 2020, בעידן שבו שמועה קטנה עושה לה רגליים בתוך דקות לאלפי טלפונים ניידים ולרשתות חברתיות. מהנתונים שכבר פורסמו, ידוע שמדובר באחים תאומים ממושב בלכיש הלומדים באותו בית ספר. כמה אחים כאלו כבר יכולים להיות? ברור שבמעגל הקרוב יודעים במי מדובר, ואולי כבר במעגלים רחוקים יותר. חשבו גם על פוטנציאל הנזק בפרסום השם בעידן שבו Google זוכר הכל, ותוצאות החיפוש תחת שמותיהם יוכתמו משמעותית, גם אם האישום נגדם יהיה שולי. את המוניטין ברשת יהיה להם קשה מאוד לתקן, אם בכלל.

האם כל הנאשמים ביצעו עבירות חמורות ברף הגבוה?

דיני השותפות הורחבו במהלך השנים, כך שגם אם חלקו של המבצע קטן, הוא נחשב לסוג של מסייע לעבירה, מעין נגזרת של המבצעים העיקריים – הפרשנות לכך רחבה. לכאורה, אם המבצע העיקרי של העבירה מודה במעשיו, אין מקום להעניש בחומרה את המסייע. חשוב להבחין במקרה זה, שבו מעורבים חשודים ונאשמים רבים, מה חלקו של כל אחד מהם בעבירה.
 
יש, למשל, להבחין בין סיוע לעבירה (הגשת אלכוהול במטרה לשכר את הקטינה, הבאתה לחדר, הסתרת המעשה מעובדי המלון וכו') לבין אי מניעת פשע (אי השתתפות פעילה, אך אי דיווח בזמן או הימנעות מפעולה אקטיבית למניעת המעשה). ברגע שמוגש כתב אישום, גם אם מדובר בסעיף פעוט, מדובר בכתם אדיר עבור הקטינים – וברור שהציבור רוצה לראות כמה שיותר כתבי אישום ומאסרים, בין היתר בעקבות לחץ התקשורת. לכן, יש להמשיך לבחון את האחריות של כל אחד מהמעורבים לכאורה ואת מעשיו, כמו גם את טיב הראיות.
 

מי אשם ואיך מונעים את האונס הבא?

את האצבע אני בוחר להפנות בראש ובראשונה לבית המלון, לו יש אחריות ברף הגבוה ביותר. איך ייתכן שכל אחד יכול להיכנס לכל חדר? שכמות אלכוהול מסתובבת באין מפריע בחדרים? איפה כוחות הביטחון? כל השאלות האלה נשאלות בחלל שבו ישנה מעין 'תרבות' של בני נוער שיורדים לאילת, לעתים מצוידים באלכוהול ובסמים, כדי 'להתפרק' במלונות ספציפיים ומוכרים בקרב אוכלוסיה זו. אין ספק שזו קרקע פוריה לעבירות פליליות רבות, ואפשר לומר שהכתובת הייתה על הקיר. ראו בהקשר זה את הביקורת של עו"ד הילה הראל שמש באתר מקור ראשון.
 
ובאותו עניין, אם כבר מדברים על כתובת על הקיר, אי אפשר שלא להתייחס לגרפיטי החמור, המיני והפוגעני כלפי תלמידות תיכון שהתגלה על קיר בתיכון רבין בכפר סבא, והשלטים שכמעט נתלו בתיכון כצנלסון הסמוך בעיר ומעודדים אונס. התקשורת נרעשת מאוד, הגינויים מיהרו להגיע – וגם ההתייחסות החמורה לכך ברמת בית הספר, היא בהחלט במקומה. 
 
אבל חשוב שנשאל את עצמנו: איך הגענו למציאות שבה נאנסת קטינה באילת ושבה שלטים מיניים המעודדים אונס נכתבים בכפר סבא. יש לכך סיבות רבות, אבל לדעתי, ההסברה, שהיא חשובה כל כך, לא קיימת בתיכונים. קחו למשל שיעור חינוך מיני, שמותאם בתכניו לשנת 2000 במקום לשנת 2020, בעידן שבו נתקלים במיניות בכל מקום באינטרנט וברשתות החברתיות, בעידן של סקרנות אינסופית וגבולות מטושטשים. את השיעור הגדול ביותר, צריכה לעבור מערכת החינוך.
 

חייגו 073-3744418 או השאירו פרטים

פוסטים נוספים בנושא: