חיפוש במכשיר הטלפון הנייד? רק בתוך הגבולות המדויקים של צו החיפוש

בשבוע שעבר התפרסמה באתר פוסטה כתבה בנוגע לפסק דין מעניין מבית משפט השלום בנתניה (ת”פ 54680-10-19), שניתן בעניינו של צעיר אשר נאשם בכמה עבירות של סחר בסמים. העובדות הרלוונטיות הן כפי שיובאו להלן: בחור בשם אבי טקלו נחשד בביצוע עבירות רכוש על ידי המשטרה. בית המשפט נתן למשטרה צו חיפוש בביתו של החשוד, וכן צו לחיפוש במחשב על בסיס חשד לעבירות רכוש. כמו כן, הוסבר לחשוד כי החיפוש ייערך על ידי חוקר מיומן, ולכן לא יוכל להיות נוכח בחיפוש. 

החיפוש אכן בוצע כדין על ידי המשטרה, ותוכנו של מכשיר הטלפון הנייד הועתקו לדיסק ונשמרו במשטרה. המכשיר הנייד עצמו, נשמר בחדר המוצגים במשטרה. שבוע לאחר מכן, עבר חוקר משטרה על תוכנו של המכשיר הנייד, שנשמר בדיסק כאמור, וזיהה חשד לכאורה לעבירות סמים. הבעיה המשפטית בכך, היא שהחיפוש כאן נעשה שלא על ידי חוקר מיומן, ולא תועדו כראוי. בנוסף, בעקבות חשד לסחר בסמים שהתעורר אצל אותו שוטר, הוא החליט על דעת עצמו לגשת לחפש בעצמו ידנית במכשיר הנייד שהיה שמור במשטרה. לשיטתו, לא מדובר בחיפוש חדש, אלא בהמשך המיצוי של החיפוש המקורי.

עם זאת, בית המשפט פחות התרשם מטענותיו של אותו שוטר בעדותו בבית המשפט בדבר החיפוש שביצע: פקודת סדר הדין הפלילי נוקשית מאד בנוגע לסמכות המשטרה לבצע חיפושים, ובפרט בכל הנוגע לחיפוש במכשיר הטלפון הנייד האישי של חשוד. בית המשפט פסל את ראיות הסחר בסמים שהופקו כתוצאה ממידע שהתקבל באותו חיפוש לא חוקי.

המשמעות הראייתית

בסופו של יום, טקלו זוכה בכמה סעיפי סחר בסמים מחמת הגנה מן הצדק. החיפוש שבוצע כלפיו חרג מגבולות המותר בצו, קרי היה מדובר בחיפוש לא חוקי, והתוצרים הראיתיים שהופקו בחיפוש, נולדו משימוש באמצעים פסולים, וההליך שכולו מזוהם מראשיתו. 

פסק הדין מבית המשפט השלום בנתניה, מהווה התקרבות מסוימת לדוקטרינת פירות העץ המורעל הידועה, ונראה שיש מידה רבה של צדק בכך: מעדותו של אותו חוקר בבית המשפט, נראה כי מדובר בתופעה ידועה ופרקטיקה נפוצה לפיה שוטרים עושים דין לעצמם בכל הנוגע לחיפושים במכשירים ניידים.

בשנת 2020 מכשיר הטלפון שלנו מכיל המון מידע פרטי, ולכן לשון החוק חייבת להיות ברורה יותר בנוגע לאפשרויות הפגיעה בזכויות החשודים, כך שהיא תאפשר רק לחוקרים מיומנים לחפש במכשיר הטלפון האישי ולהפיק ממנו ראיות.