רפורמה בדיני מעצר הימים: האם טובת החשודים והנאשמים עומדת מאחוריה?

לכאורה, מדובר בוועדה חשובה שבאה לבחון בעיקר אם האצבע לא קלה מידי על ההדק במעצרים לצורכי חקירה, אבל עיתוי הקמתה מבשר שהרצון האמיתי הוא לא להגן על זכויות חשודים כפי שמתבקש, אלא לייצר ניסיון נוסף לצמצום מספר האסירים והעצירים בבתי הסוהר. רק לאחרונה התבשרנו על כ-1,000 אסירים ששוחררו מבתי הכלא בשל הצפיפות, ורפורמה זו מצטרפת למאמצים להקל על הצפיפות הקיימת ממילא.

כאשר מדובר במעצר ימים או במאסר לצורכי חקירה, עסקינן בחשודים, לא בנאשמים ובוודאי לא באנשים מורשעים. המשטרה, לא אחת, מנצלת את הסמכות לעצור ולהביא חשוד בפני שופט בתוך 24 שעות ואף מגדילה לעשות, ובמעמד הדיון, נקבע המשך מאסר לימים מרובים על בסיס חשד סביר ראשוני בלבד תוך ציון מספר רב של פעולות חקירה שהחשוד עלול לשבש. בפועל, אין כל כוונה או יכולת לבצע את כלל הפעולות. החשד הראשוני לרוב נשאר ברף שהיה ביום הראשון וחשודים חסרי עבר פלילי, שזהו מפגשם הראשון עם החוק, נעצרים. מדובר במעצר שווא, שכן ניתן היה להגיע לחקר האמת מבלי להותירם מאחורי סורג ובריח.