האינטרס השיקומי: ההבדל המרכזי בין קטינים לבגירים במשפט הפלילי

לאורך הזמן נוצרה מגמה של מתן עדיפות לשיקום הקטין במקום להענישו. הגישה הזו מיושמת הלכה למעשה בבתי המשפט לנוער בארץ. בתי משפט אלו עוסקים ברוב התיקים הפליליים בהם החשודים והנאשמים הם בני נוער. בחוק הנוער ישנה נטייה ברורה לטובת שיקומו של הקטין ושילובו בחברה. בסעיף העקרונות מקבלת הגישה שעוסקת בשיקום הקטין מעמד על. על עורך דין שעוסק בייצוג קטינים להיות בקיא בביטויים הרבים לגישה השיקומית: "מימוש זכויות של קטין, הפעלת סמכויות ונקיטת הליכים כלפיו ייעשו תוך שמירה על כבודו של הקטין, ומתן משקל ראוי לשיקומו, הטיפול בו, שילובו בחברה ותקנת השבים" (סעיף 1א(א) לחוק). בסעיפי החוק השונים ניתן למצוא ביטויים רבים לגישה השיקומית שנקבעה בסעיף העקרונות:

המרת עונש המאסר בצו מעון

כאשר התנהגות הקטין אינו מאפשרת את המשך החזקתו במעון, יכול בית המשפט לצוות להעבירו למאסר. אך גם במקרים בהם בית המשפט מורה על מאסרו של קטין, קיימת האפשרות להעביר אותו חזרה למעון נעול ולכן אין בכך סוף פסוק. המחוקק מעניק סמכות לבית המשפט שהמיר את צו המעון בצו מאסר, לבחון פעם נוספת את הסוגיה ולהמיר את המאסר בצו מעון נעול.

מעצר כאמצעי אחרון

השהות במעצר היא חוויה קשה לכל אדם ובמיוחד לקטין. החוויה יכולה לגרום להתדרדרות ואף לנזק בלתי הפיך אצל הקטין. בעקבות כך חוק הנוער קובע כי השימוש במעצר קטין יהיה אמצעי אחרון ולכן בית המשפט יעדיף בכל עת למצוא חלופות למעצר

צו מעון במקום הפעלת מאסר מותנה

בית משפט לנוער המצווה על קטין הפעלת מאסר על תנאי רשאי לצוות על החזקתו במעון נעול. סעיף זה מכיר בטבע המשתנה בחייו של הקטין ומאפשר לקטין את המשך ההליך מבלי שעונש המאסר שהוטלו זמן מסוים לפני, יסכלו את התהליך הטיפולי.

תסקיר חובה בטרם החלטה על מעצר עד תום ההליכים

קטין לא ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו אם לא התקבל תסקיר. התסקיר מפרט את כל המידע אודות הרקע המשפחתי, נסיבותיו האישיות ואפשרויות הטיפול הרלוונטיות לגביו. תיקון זה נוצר כדי למנוע השלכות בלתי הפיכות על נפשו של הקטין.