הבעיה המרכזית במסגרות חוץ-ביתיות לשיקום נערים עבריינים היא מחסור במקומות בפריסה ארצית בשל מחסור בתקציב שמקצה המדינה לנושא. יש מסגרות לטיפול נקודתי, כמו גמילה מסמים, אך לא מסגרות כלליות בהם יכולים הנערים להשתקם.

בעיה נוספת קשורה למשאבים המוגבלים של מסגרות החוץ. מתקנים רבים סובלים ממחסור בכוח אדם מקצועי, בתשתיות מתאימות ובתקציב מספיק כדי לספק טיפול איכותי ואפקטיבי לכל נער.

המחסור הזה גורם לכך שהנערים אינם מקבלים טיפול פסיכולוגי או חינוכי מקיף שיכול לשקם אותם ולמנוע חזרה לדרך הפשיעה. במקרים רבים, צוותים מקצועיים כמו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומדריכים חסרים או עובדים בתנאים קשים, מה שפוגע ביכולת שלהם לתת את המענה הנדרש.

מעבר לכך, היעדר אינטגרציה עם מערכת החינוך והתמיכה המשפחתית מהווה מכשול בשיקום מוצלח של נערים עבריינים. כאשר נערים מנותקים מהמשפחה שלהם או לא זוכים לתמיכה רציפה מההורים במהלך השהות שלהם במסגרת חוץ-ביתית, קיים סיכון שהקשר עם הסביבה החינוכית והחברתית הטבעית ייקטע. צפו בדברים מתוך פודקאסט בהשתתפות עו"ד פלילי לקטינים שגיא זני.