חשוב להדגיש כי מעצר הוא לא מקדמה על חשבון העונש וגם שהייה במוסד גמילה איננה מקדמה על חשבון העונש. שהייה במוסד גמילה לא נחשבת כימי מעצר, אלא היא ניסיון אמיתי להיגמל מסמים ולהצביע על הבעיה שבגינה יש הידרדרות לעולם העברייני.

הבעיה במדינת ישראל היא שכמות מרכזי הגמילה המשמשים כחלופת מעצר הרמטית, אשר מוכרים ונתמכים על ידי בית המשפט השונים וגם בעלי יכולות טיפוליות גבוהות, היא מצומצמת. במקרה של קטינים ונשים המספר מצומצם אף יותר.

לכן, רשימות ההמתנה גדולות והקריטריונים להתקבל נוקשים. רק מי שהחל בהליכי גמילה או היה בהליכי גמילה קודמים. מצד אחד, זה יכול לחזק את האינדיקציה לשימוש בסמים ולהתמכרות. מצד שני, זה מוריד את הסיכויים להצלחה. לרוב ההזדמנות ניתנת פעם אחת בלבד ולאחר שהייה ממושכת הכוללת טיפול פיזי ונפשי ארוך, תוך השתלבות בעולם העבודה, ושהייה של שנה במרכז טיפולי, אז שירות המבחן יכול להמליץ ולהגיד שכניסה נוספת לבית סוהר תדרדר את המצב ולהסתפק בעונש נוסף של עבודות שירות וקנס כספי גבוה.

הסיכויים לכך לא מובטחים. בשל הקושי בשהייה במרכז כזה, אנשים לא הולכים לשם רק בשביל לקבל הקלה בעונש או כדי למלט את עצמם ממאסר. יש סיכוי שגם לאחר הליך שיקומי מוצלח, ביחס של כלים שלובים, ככל שחומרת העבירה גבוהה יותר, ובמקרה הזה מדובר בייבוא ברף הגבוה ביותר, יהיו עונשי מאסר צרים.