הצעת החוק של גדעון סער באה כדי לתקן עוול. המדינה אומרת שבשלוש הפעמים הראשונות היא מכירה בזכות להשתמש בקנאביס לצריכה עצמית. בפעם הרביעית אתם מגיעים לבית משפט, וכיום הדרך להימנע מרישום פלילי, היא להפסיק להשתמש בקנאביס. לכן, לא צריך ליזום מראש הליך של ביטול ההרשעה. גם אם המדינה קבעה שבפעם הרביעית מגיעים להליך פלילי, אי ההרשעה צריכה להיות חלק אינהרנטי ומובנה כחלק מההליך הפלילי לאותם משתמשי קנאביס.

כלומר, כאשר מגיעים בפעם הרביעית לבית המשפט, לא צריכים להראות עמידה בתנאי הלכת כתב. צריך לבטל את הלכת כתב ביחס למשתמשי הקנאביס. לא צריך להראות ניקיון מסמים, שהוא אבסורד ובניגוד לכוונת המשורר והפוך ממנה ולא צריך להראות פגיעה תעסוקתית קונקרטית. צריך לשנות את המצב הקיים.

ההצעה באה לתקן עוול. הרפורמה מתקדמת בצעדים קטנים ולפעמים חסר את האומץ. חלק מהצעדים מוליכים אותנו קדימה לרפורמת אי ההפללה והשימוש בקנאביס. אבל, כל עוד נותרות הוראות חיקוק ארכאיות של פקודת הסמים מלפני 20 ו-30 שנה, אז הקנאביס היה טאבו ואיסור מוחלט, נוצר מצב שבו בפעם הרביעית אנשים ניצבים מול רישום פלילי שמשמעותו הרשעה וחייבים לתקן זאת.

אם מגיעים בפעם הרביעית, זה צריך להיות חלק ממתחמי הענישה ולהכניס לתיקון 113 את אי ההרשעה לתחתית מתחם הענישה. כך, ללא כל קריטריונים, אדם יראה שהוא לא חלק מהעולם העברייני, שהוא משתמש בקנאביס בפעם הרביעית בדיוק כמו בשלוש הפעמים הראשונות, יראה שמסלול חייו נורמטיבי לצד הקנאביס, ואז הוא יכול לסיים את זה ללא הרשעה וללא רישום פלילי.