מספר חוקים במדינת ישראל קובעים כי הדיונים בבתי המשפט לנוער בעניינים של קטינים בני 12 עד 18 ייערכו בדלתיים סגורות. במילים אחרות, לא תותר נוכחות של קהל בדיונים אלו, אלא באישור בית המשפט. המטרה בקביעה זו היא הגנה על הקטינים ושמירה מלאה על זכויותיהם. בנוסף, לא ניתן לפרסם את שמו של הקטין או לרמוז על זיהוי שלו.
החוקים המדוברים הם חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 וחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש"כ-1960, הדנים במקרים שבהם ישנם נאשמים בביצוע עבירות קטינים בהליכים המשפטיים.
מה הרציונל מאחורי קביעה זו? ההיגיון העומד מאחורי קביעה זו לשמור על פרטיותו של הקטין, היא הצורך להגן עליו ולאפשר לו להשתקם בצורה מיטבית לקראת חייו הבוגרים, מבלי לחסום את דרכו או להכתים את שמו, שכן הדבר לא יהווה מעין 'אות קין' על מצחו.
עם זאת ישנם מקרים שבהם נחשפים שמות נאשמים בביצוע עבירות קטינים:
- כאשר בית המשפט מתיר לפרסם את השם.
- כאשר הפרסום מבוצע ע"י המשטרה או גוף מטעמה על מנת לחקור פשע, מוות של אדם או חיפוש אחר קטינים נעדרים.
מקרה שבו עשוי להיות מותר פרסום שמו ופרטיו של קטין הוא למשל, אם זה הורשע בעבירות קשות ונמלט – המטרה בפרסום הפרטים תהיה להתריע את הציבור מפניו כדי לא להפוך, חלילה, לקורבנות.
ומה קורה בהמשך חייהם של קטינים שהורשעו בפלילים? או במילים אחרות: כאשר הקטינים שהורשעו הופכים לבגירים, האם אפשר יהיה לפרסם את שמותיהם בעת בגרותם? התשובה אינה חד משמעית – ולראיה רצח נהג המונית דרק רוט ב-1994. רק 6 שנים לאחר הרצח, בשנת 2000, הותרו לפרסום שמותיהם של הקטינים שביצעו את המעשה, כשאלו היו בני 21, לאחר שביצעו שוד באחת מחופשותיהם מהכלא.
לסיכום
כאשר בית המשפט מחליט אם להשאיר את איסור הפרסום פרטי הקטין או להסירו, עומדים בפניו מספר שיקולים: הערכת המסוכנות של הקטין שהורשע, הגנה על קורבנות העבירה וקורבנות פוטנציאליים עתידיים ושיקול הקטין כדי שיוכל לחזור אל החברה. כמובן שבמקרים אלו מוטב להסתייע בעורך דין לנוער שיוכל להגן ככל יכולתו, בכלים העומדים לרשותו, על הקטין.