בתור עו"ד פלילי לקטינים, התרעתי בהזדמנויות שונות כי אין מענה הולם למצוקות של קטינים מצד מערכות החינוך והרווחה. במקרים של בריונות, בבית הספר וברשת, תוך חשיפה מוגברת לתכנים לא הולמים ברשתות החברתיות בפרט וברשת האינטרנט בכלל, הרשויות לא יודעות לטפל בצורה יעילה במיגור התופעה. כמובן שבשנים האחרונות נגיף הקורונה והמצב הביטחוני הרעוע לא סייעו לחוסן הנפשי של אותם קטינים שמנסים לשים קץ לחייהם.

הפגיעה היא לא רק בטווח הזמן המיידי, אלא משפיעה על העתיד. ילדים ונערים שניסו להתאבד נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות נפשיות קשות, כגון דיכאון, חרדה, התמכרות לסמים ועוד. לטיפול בבעיות נפשיות ובתוצאותיהן יש עלויות כלכליות גבוהות, הן עבור מערכת הבריאות והן עבור החברה כולה.

חשוב לפעול בשנים הקרובות להגדלת תקציבים למערכת החינוך ולמערכת הרווחה, עם דגש על שיפור שיתוף הפעולה בין המערכות. צריך ליצור מנגנונים יעילים יותר לשיתוף פעולה בין מערכת החינוך, גורמי הרווחה, מערכת הבריאות והמשטרה, על מנת לאפשר זיהוי מוקדם של קטינים בסיכון והתערבות יעילה.

איך עושים את זה בפועל? בעזרת פיתוח תוכניות הדרכה ומניעה, הקמת מרכזים ייעודיים לטיפול בקטינים והעלאת מודעות מתמדת. הטיפול בתופעת ההתאבדות בקרב ילדים ונוער מחייב גישה מערכתית רחבה. רק באמצעות מאמץ משותף נוכל להציל חיים ולמנוע טרגדיות מיותרות.