לגבי הסחבת בהחלטות, אנחנו רואים תיקי מין שלא מתקבלת בהם כל החלטה שיפוטית ולא מתקיים הליך שיפוטי במשך למעלה משנתיים. חשוב להדגיש: כאשר קטין חשוד בעבירות מין, החקירה מצריכה חוקרי ילדים מיוחדים. הפוגע והנפגע, שניהם קטינים ולכן החקירה לוקחת יותר זמן. היא מצריכה חקירות של חוקר ילדים ולעיתים יותר מחקירה אחת. המשמעות היא כי כבר בשלב בו התיק נמצא במשטרה, בהיעדר כוח אדם מיומן ומתאים של חוקרי ילדים השייכים למערך הרווחה, נוצרת סחבת בחקירה.

לאחר מכן שירות המבחן תורם בעצמו לסחבת. תהליך האיתור, הטיפול והאבחון של אותם קטינים לוקה בחסר ולוקח זמן. שיתוף הפעולה והעברת המקל בין הרשויות – המשטרה, הפרקליטות והרווחה – לוקה בחסר, בטח כאשר מערבים סנגור דומיננטי.

חשוב לי להדגיש, להבהיר ולהחמיא: במקרה האחרון של עבירות מין בתוך המשפחה, בפרקליטות מחוז ירושלים, התגברנו על הסחבת בגלל הנכונות של הפרקליטות לבצע שימוע מוקדם, הגשת כתב אישום מוקדם, לקיחת אחריות מוקדמת והליך טיפולי מוקדם. זה מקרה נדיר, לרוב הדברים האלו אורכים חודשים ושנים, ויוצרים תחושת קיפוח וחוסר אונים גם אצל הקורבנות, גם אצל הפוגעים, גם אצל ההורים ולמעשה הסחבת הזאת נותנת תמריץ שלילי לחובת דיווח בפעם הבאה. כשהמערכת לא מטפלת בצורה טובה, אז לעיתים פונים לטיפולים פנימיים ומשאירים את המערכת מחוץ לתמונה.