יש מספר מסקנות בעקבות האירוע. ההפרה של זכות ההיוועצות מובילה לפסלות ההודאה ולפגיעה קשה במהימנות ההודאה ובמשקל ההודאה. כאן זה איפשר לפסלות מלאה של ההודאה, שכן היה שילוב של לחצים נפשיים, שיטות הפחדה ופגיעה ברגל גסה של אותן זכויות של החשוד, ובנוסף לפגיעה בעצם הכניסה לבית והחיפוש. לכן, מחדלי החקירה השתלבו זה בזה, ולכל אחד היה משקל. זכות ההיוועצות שלא ניתנה היא שהביאה לפסילה אוטומטית של ההודאות על ידי בית המשפט.

בנושא החיפוש יש שני דברים. אחד, במשטרת ישראל הכלל הוא חיפוש על בסיס צו והחריג לכלל מצריך נסיבות של ביצוע עבירה: "פצצה מתקתקת" שתגרום לשיבוש החקירה עד להוצאת הצו או מניעת פשע. רק אז ניתן לבצע חיפוש ללא צו.

במשטרת ישראל, ע"י פברוק דוחות פעולה, מנסים להציג מצגי שווא לכך שיש דחיפות מיידית ונחיצות לחיפוש ללא צו. המקרה הזה הוא קל ומובהק. על עציץ קנאביס לא ניתן לשבש חקירה. הנזק שייגרם לחברה על ידי מציאת עציצים של קנאביס הוא לא מיידי. על מעבדות של עשרות קילוגרמים של קנאביס מוציאים צו חיפוש, אז ודאי שגם במקרה הזה צריך.

הדבר השני הקשור לנושא החיפוש: ניתן זיכוי למרות אי קבלת דוקטרינת פרי העץ המורעל. לא נתנו זכויות בסיסיות שמופיעות בצו החיפוש, כמו הזכות לעדים, וזה הביא לפסילת הממצאים. במקרים מובהקים של שילוב מטורף של פגיעה גם בזכויות של חיפוש וגם בזכות ההיוועצות, בית המשפט יכול להביא לזיכוי מלא למרות אי קבלת דוקטרינת פרי העץ המורעל באופן מלא במדינת ישראל.

בסופו של יום, כשמזקקים את מחדלי החקירה הרבים, יש פה גידול של שני עציצי קנאביס. צריך לנוע במנעד של בין אי הפללה לחלוטין לבין הסדר מותנה מהיר וקצר שלושה חודשים לאחר תפיסת הקנאביס, ולא הליך של שלוש שנים.