משפט חוזר לנאשם קטין?

החלטה שיפוטית מעניינת הייתה לאחרונה בבית המשפט העליון: השופט ניל הנדל הורה על משפט חוזר לאדם שהורשע ברצח לפני תשע שנים. אותו אדם המעונה א.ע. נדון בהיותו קטין ל-25 שנות מאסר, בגין עבירות של רצח, ניסיון רצח וקשירת קשר. כתב האישום המקורי האשים את א.ע. בכך שירה לעבר אוטובוס שהסיע תלמידי בית ספר, תקרית שגרמה למותו של אחד התלמידים, ולפציעה קשה בקרב תלמיד נוסף. עם זאת, א.ע. הורשע בין היתר בגין הודאות של נאשם אחר, שהיה שותף גם הוא למעשים, אולם אותו אדם נשפט בהליך נפרד בו הוא זוכה בדין, היות והודאותיו נפסלו. משום שהודאותיו שימשו גם להרשעתו של א.ע. בית המשפט רצה למנוע עיוות דין בו ידבר בית המשפט בשני קולות שונים: במשפט אחד גרסתו של אותו מתקבלת ובשני לא. משום כך, הורה בית המשפט העליון כי יש לבחון שוב גם את הרשעתו בדין של א.ע.

יש כאן קריאה להעדיף את המהות על פני הצורה: משפט חוזר ניתן רק כאשר יש חשש ממשי מעיוות דין. ההחלטה על משפט חוזר במשפט הישראלי היא נדירה ביותר, ולרוב נותנים החלטה כזאת רק כאשר ישנן ראיות חדשות. במקרה דנן עם זאת, בית המשפט העליון יצר קונסרוקציה מיוחדת, בה למרות שלא נתגלו ראיות חדשות, עלה צורך לדון במסקנה משפטית: לכן, בית המשפט העליון ידון במקרה לא כערכאה של משפט חוזר, אלא דיון שנעשה כערכאת ערעור, כדי לדון האם קביעה המשפטית במשפטו של אחר, יכולה להביא לעיוות דין במשפטו של א.ע או לאו. 

מה שחשוב להדגיש הוא שלמרות שבית המשפט הישראלי לא הכיר במלואו בדוקטרינת פירות העץ המורעל, ולמרות המחסום ההלכתי הכבד שיש מפני הוראה על משפט חוזר, בית המשפט היה נכון ללכת דרך לקראת זכויות נחקרים, והתייחס מהותית לשאלת היותה של הודאה חופשית מרצון. משום כך, נוצרה הגמשה מסוימת למושג המשפט החוזר, מה שמהווה צעד קטן נוסף לזכויות נאשמים ונחקרים בדין הפלילי בישראל.