בדרך כלל בבית המשפט החשד הסביר הראשוני לא נבדק בצורה יסודית. כאשר החשד הסביר מובא לבית המשפט כדוח סודי, הסנגור לא חשוף אליו והיכולת שלו לנתח ולהבין אם החשד סביר או לא מוגבלת בדיון הראשון. כך, גם החשוד וגם הסנגור שמים את מבטחם בבית המשפט, שיבדוק את החשד הסביר.

במקרה שלפנינו, המשטרה גבתה עדות מאותו מתלונן. כמו שקורה בלא מעט פעמים, המתלונן מצביע על איזשהו חשוד, לא מעבים את החשד לפני הבאה לשופט בפעם הראשונה, מסתפקים באמירה סתמית של החשוד ועל בסיס זה מייצרים חשד סביר. יכול להיות שהמשטרה באמת תגיע לחקר האמת ותבצע את שלה כעבור מספר ימים, אבל יש פה זילות במעצר של חשוד במשך מספר ימים. 

מסתפקים באימרה כללית של המתלונן, לא מנצלים את יתרת 24 השעות עד אשר מובא אדם בפני שופט, לא מבצעים פעולות נדרשות בהיעדר ראיות פורנזיות. היה צריך לבצע עימות בשעתיים הראשונות ולא להביא בפני שופט ולהגיד שעצם גרסת המתלונן היא חשד סביר. יש זילות במושג "חשד סביר" ויש גם בעיה מעבר לזילות. רק בית המשפט הוא זה שיכול, על סמך תיק החקירה והדוח הסודי, לבחון האם החשד הסביר הזה עתיד להתעבות בשלב מסוים.

בנושא השימוש במידע מודיעיני בשלב מעצר ימים, לא מדובר בראייה שאפשר לעבד אותה לראייה קבילה במשפט הפלילי. ניתן להשתמש במידע מודיעיני כדי לבסס חשד סביר. גם פה יש פער מסוים בין החשד הסביר שיוצר מידע מודיעיני, כיוון שלא ניתן להשתמש בו כראייה בכתב האישום.