לאחרונה פורסם דו"ח 'דין וחשבון' – שהוא למעשה הדו"ח שהופק על ידי הצוות הבין-משרדי לבחינת חלופות המאסר. צוות זה הוקם על ידי הממשלה, על מנת לבדוק מה היעילות של עונשי המאסר והאם ניתן להשיג תוצאות טובות יותר על ידי חלופות מאסר. הצוות עצמו הוקם מתוך צורך כפול:

1. ועדת דורנר – שקבעה לא אחת, כי עונשי המאסר ומערכת בתי הסוהר במתכונת הנוכחית, לא פותרים את בעיית הריצידיביזם. יותר מדי אנשים שמרצים עונש מאסר ראשון – חוזרים לעונש מאסר שני. כלומר, ישנו כשל במערכת ובתפקידו של בית סוהר, אשר אמור לא רק לשמור על הציבור ולהרחיק אנשים מסוכנים מהחברה, אלא גם לשקם אותם ולדאוג שלא יבצעו עבירות נוספות בעקבותן הם יחזרו לבית הסוהר. ככל שזה לא מתבצע באחוזים טובים, אז צריך לצמצם מראש את הנכנסים לבתי הסוהר על ידי חלופות מאסר.

2. נושא נוסף הוא הצפיפות בבתי הסוהר. במדינת ישראל בתי הסוהר, לרוב, אינם עומדים בסטנדרט הנדרש מבחינת זכויות אסיר וזכויות אזרח. לכן, גם מטעמים הומניטריים ישנו צורך בצמצום של כמות האסירים, מה שיוביל להעלאת שטח המחייה המוקצה לאסיר וישפר את תנאיו.

כלומר יש שני רבדים לבעיה עם עונשי מאסר, הראשון הוא עניין מהותי, שעונש מסוג זה אינו מוביל לשיקומו של האסיר ולפעמים עושה בדיוק את ההיפך, והעניין הטכני שמדבר על תנאי מחייה נמוכים ואי עמידה בסטנדרט של זכויות האזרח. אלו הסיבות העיקריות בגלל נוצר הדו"ח והצוות הבין-משרדי, שמורכב מנציגי שירות בתי הסוהר, שירות המבחן, רשות לשיקום האסיר, הסנגוריה והפרקליטות. אז מה הן למעשה ההחלטות העיקריות שנבעו מהדו"ח?