ב-ynet פורסם על מדריך שחיברה עובדת סוציאלית על נערים בגילאי 12-15, הן כנפגעים מינית והן כחשופים לעולם העברייני בשלב מוקדם. העובדת הסוציאלית עברה בעצמה את המסלול הארוך, הסבוך והסיזיפי של ילדת מצוקה, שמסתובבת ברחוב, חיה חיים שוליים, מאבדת מסגרות ומשתמשת בסמים ובאלכוהול. המהפך היה הגיוס לצבא. הצבא גייס אותה, נתן לה אופק, היא למדה לימודים אקדמיים וכיום משמשת כעובדת סוציאלית שמדברת על הצורך בזיהוי מוקדם של סימנים לכך שנערים נכנסים לעולם העברייני, בדגש על עבירות מין והמעבר מפגועים מינית ופוגעים מינית.

נושא מרכזי הוא הצבא שהיה נקודת שיקום מחיים שוליים לחיים בהם היא יכולה לתרום. היא מדברת במדריך על חשיבות יצירת קשר בין אותו קטין לבין מבוגר שאינו הורה, מבוגר לא פורמלי. צריך לשים לב שיש מישהו מבוגר שהוא לא הורה, כמו מדריכים בתנועת נוער או דודים, שאליהם הם יותר פתוחים. צריך להיות בקשר עם אותם גורמים, כי סביר להניח שאם הילד ירצה להתוודות על חרדה, מצוקה, פגיעה מינית או כניסה לעולם עברייני וקבלת דפוסים עברייניים ומעוותים, הוא יעשה את זה בפני מבוגר לא פורמלי.

עוד נכתב במדריך על ירידה בגיל הזיהוי. ככל שהזיהוי יהיה מוקדם יותר, כך סיכויי ההצלחה של ההלי השיקומי יהיו גדולים יותר. הקושי בזיהוי מוקדם זו הנוכחות בשטח. ילדים בגילאי 12-15 מסתובבים ברחובות וחשופים לעולם העברייני. כשאין מספיק סיירים בשטח יש קושי בזיהוי מוקדם.

החשש הגדול בעבירות מין – כאשר הן מתבצעות בגיל מוקדם, חד-ספרתי, הנפגע לא יודע להתמודד עם הפגיעה המינית ובמקרים רבים הופך מהר מאוד לפוגע. יש חטא על פשע; לא רק שהנפגע לא טופל, הוא גם פוגע באחרים. מה אפשר לעשות? בשלב ראשון נוכחות רכזים בשטח, מרכזים ויצירת זמינות לאותם מבוגרים לא פורמליים.