"הגננת המתעללת" מדגימה היטב את הצורך בצילום בתוך גני ילדים

למצלמות יש חשיבות ראייתית אדירה במקרה של פגיעה בתוך גני ילדים: במקרה של הגננת המתעללת מדובר בפעוטות, להם ממילא אין יכולת ורבלית. אולם גם בגילאים בהם ילדים יכולים לדבר כמו בגילאי גן למשל, הילדים לרוב לא מעידים בבית משפט, אלא נחקרים על ידי חוקר ילדים במשטרה, והוא זה שאמור להעיד במקומם במקרה של העמדה לדין. חוקר ילדים הוא שוטר אשר עבר הכשרה מיוחדת לנושא, והוא היחיד שרשאי לקבוע האם ילד יכול להעיד בבית משפט, והוא גם זה שמעריך את מהימנות הדברים שמוסר ילד שנחקר בפניו.

חקירת ילדים היא לרוב חקירה די מייגעת עבור הילדים, שהרי החוקר בוחן את יכולתם של הילדים להבין מושגים מופשטים, ואת יכולתם להבדיל בין מציאות לדמיון או בין אמת לשקר, על ידי מבחנים מייגעים אשר נראים לעין בלתי מקצועית מוזרים מאד. היות וההורים לא ששים שהילדים שלהם ייחקרו באופן הזה, ולאור העובדה שלא פעם העדויות של הילדים בפני החוקר חלשות מבחינת משקל ראייתי, בדרך כלל יש לתביעה בעיה ראייתית להגיש כתבי אישום במקרים של פגיעה בילדים.

לא אחת נכנסים אלי לקוחות למשרד, הורים שהרגישו שהשמיים נפלו עליהם כאשר גילו שהילד שלהם נחשף להתעללות, ומבקשים להביא לדין את המתעלל.  לצערי לא אחת אני ממליץ להם שלא לערב את המשטרה בתיק, בגלל הנושא של הקושי הכרוך בחקירת ילדים, אל מול הסיכוי הלא גדול להביא להגשת כתב אישום בסופו של דבר. לעומת זאת, כאשר ישנן מצלמות, המצב הראייתי של התביעה טוב לאין שיעור, מה שמגביר את האכיפה במקרים האלו, ויכול להביא למניעה או לפחות הפחתה של הישנות מקרים כאלו בעתיד.