לאחרונה התראיינה נשיאת בתי המשפט לנוער בדימוס, גלית ויגוצקי-מור, לכתבה בגלובס, במהלכה דנה בהיבטים השונים של שפיטת נוער וקטינים ודנה בהרחבה בקושי של שופטי נוער למצוא את האיזון בין אינטרס השיקום של בן הנוער לבין האינטרס הציבורי.

שופטת נוער בעלת עשרות שנות ניסיון בשפיטת קטינים, מדברת ממרום ניסיונה, על כך שאינטרס השיקום במקרים של קטינים הוא האינטרס הראשון והחשוב ביותר, וטוענת כי אכן ישנה קרקע פורייה לשיקום בני נוער וקטינים, וניתן להגיע לאחוזי הצלחה גבוהים של שיקום כאשר יש רצון ושיתוף פעולה מצד בן הנוער, והתאמה נכונה למסגרת השיקומית על ידי שירות המבחן והשירותים הסוציאליים השונים.

מצד שני מי שלא משתקם כקטין ואינו מושיט יד לשירות המבחן, מסגרות חוץ ביתיות ואינו מבין את המשמעות של השיקום ובוחר בדרך העבריינית, אחוז העברות החוזרות עולה. כלומר למעשה לקטינים יש הזדמנות, גם בעבירות חמורות מאוד כמו סחר בסמים, בתיקים הראשונים לתקן את דרכם, וצריך לעשות זאת כי אינטרס השיקום הוא האינטרס הבכיר. אך אם קטין לא נעזר במערכת שמושיטה לו יד, הסיכוי שלו להפוך לעבריין חוזר גדול יותר אף מבגיר, כי עצם הפניית העורף להליך השיקומי גורמת לאותם קטינים לפנות לדרך עבריינית.