הדוח מצביע על מה שכולנו יודעים ומתריעים עליו במשך זמן רב, כציבור עורכי הדין והסנגורים. לא רק שאנחנו מרגישים שהפרקליטות שולטת בהליך הפלילי בדברים מנהלתיים באופן מוחלט, דוח המבקר מתייחס למח"ש ומדבר על ניגוד העניינים האינהרנטי בפעילות בין הפרקליטות, המשטרה ומח"ש. זאת אומרת, מח"ש אינו גוף עצמאי.

שיתוף הפעולה שקיים בכל תיק פלילי בין המשטרה והפרקליטות מוליד מצב שיש קושי רב לאתר שוטרים שסרחו. זאת מכיוון שאותו גוף, ששוטריו עומדים לדין, הוא זה שאחראי על חומר החקירה, הוא זה שאחראי על העברת דוחות הפעולה, הוא זה שאחראי להעביר למח"ש תמלולים ממוקד 100. הדבר הזה מתבצע באופן לא תקין ויוצר בעיה גם באמון הציבור.

בנוסף, דוח המבקר מתריע על מחסור בכוח אדם במח"ש, שמהווה "הבן החורג" של המשטרה. אנשי מח"ש לא נשלחים להשתלמויות המתאימות, התקנים מועטים או לא קיימים כלל. כוח העבודה הקיים מצומצם, וזה שכבר קיים לא מיומן דיו.

כמו כן, דוח המבקר מתריע על מקרים רבים שנשארים באפלה – הבחירה בין דין משמעתי לדין פלילי. במקרים לא מעטים דין משמעתי מהיר יותר ולא ניתן לזלזל בסנקציות המוטלות. נוצר מצב בו הרבה שוטרים שסרחו מתלבטים במשך חודשים ארוכים בין דין משמעתי לדין פלילי. בסופו של דבר התיק הפלילי נגנז, גם בשל אי קידומו על ידי מח"ש, הדין המשמעתי גם הוא מתמסמס, ואין שום תיעוד, דיווח או רף ענישה בדין משמעתי מקובל. כך נוצר מצב ששוטרים שאמורים לעמוד לכל הפחות לדין משמעתי – לא עומדים לדין כלל בסופו של דבר.

אני מרגיש צורך להצביע על החריג: לפני מספר ימים פורסם במסגרת פרשת רצח יואל לנגהל כי שוטר שיבש חקירה של מעורבים בתיק הרצח. הפרקליטות, שתפקידה לבנות את התיק עם המשטרה, נמצאת בין הפטיש לסדן. כאן מתגלה האבסורד הגדול בהפעלה של מח"ש; הפרקליטה שגילתה על השוטר שסרח, מעבר להצבעה על השוטר שאיתו היא עובדת ומתגלה כעבריין, יש פה בעייתיות והודאה כי תיק הראיות, שנבנה ביחד עם המשטרה, קורס. אותו שוטר מואשם במח"ש ועצם המשפט הפלילי שמתקיים במח"ש נגד אותו שוטר – מה זה אומר על תיק החקירה כנגד הרוצח שעומד לדין? זו הבעייתיות, מח"ש הוא לא גוף בלתי תלוי שצריכים לפרק אותו, לבנות אותו מחדש מנותק לחלוטין מכל יחסים על המשטרה והפרקליטות – ויפה שעה אחת קודם.