מערכת החינוך בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, מתמודדת עם לחץ בלתי פוסק להשגת תוצאות מרשימות. אך הדגש על ציונים גבוהים והצלחה במבחנים מותיר לעיתים ילדים ונערים רבים מאחור. התוצאה: תלמידים שמתקשים להתמודד עם המסגרת הלימודית, בין אם בשל קשיים לימודיים, חברתיים או משפחתיים, מוצאים עצמם נדחקים החוצה. במקרים רבים, אותם ילדים הופכים לנערי שוליים שזונחים את המסלול האקדמי לטובת התמודדות יומיומית עם הרחוב.

כאשר נער או נערה נפלטים ממערכת החינוך, הסיכוי שלהם למצוא את דרכם למסגרות חלופיות מצטמצם משמעותית. רבים מהם חווים תחושת כישלון ודחייה חברתית, שהופכת לא פעם לקרקע פורייה להתנהגויות עברייניות. בהיעדר הכוונה או תמיכה, חלקם נמשכים לעבריינות "קטנה" – תחילה גניבה או שימוש בסמים, ובהמשך למעשים חמורים יותר.

אובדן ההזדמנות להשתלב בחינוך איכותי יוצר מעגל הרסני. אותם נערים ונערות שהוצאו מבית הספר או בחרו לעזוב אותו לא מצליחים להשתלב בשוק העבודה או במסגרות מקצועיות. במקרים רבים, הם מאמצים התנהגות שמובילה לנידוי חברתי נוסף ולהגדלת הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל.

בבסיס הבעיה עומדת גישה חינוכית שמקדשת את ההישגים הלימודיים על פני הערכים החברתיים והאישיים. במקום להעניק מענה אישי ומותאם לקשיי תלמידים, מערכת החינוך פעמים רבות מתייחסת אליהם כאל סטטיסטיקה בלבד. תלמידים שלא עומדים בדרישות המערכת מוצאים את עצמם מחוץ למסגרת, ללא יכולת להתאים את החינוך לצרכיהם הייחודיים.