לאחרונה ייצגתי צעיר בן 23 שהחזיק סמים לצריכה עצמית. מה שמיוחד בתיק הזה הוא שהסמים לא הכילו רק גראס/חשיש, אלא גם סם מסוג קוקאין, שנמצא בקטגוריית הסמים הקשים. לכאורה, הדבר מקטין את האפשרות להגיע למצב של אי הרשעה לאחר הודאה בעובדות, בצורה כזו שלא תפגע בעתידו של אותו בחור צעיר. אותו צעיר סיים שירות צבאי מלא, היה חייל בודד שעלה בגפו לישראל ותומך כלכלית בסבתו, קרובת המשפחה היחידה שלו בארץ.

כל הטיעונים האלה טובים ויפים, אך מה שהיה לו לרועץ היה סוג הסם, קוקאין. בעיקר בשל הדרישות של הלכת כתב, המתעדכנת לאחרונה. על פי הלכת כתב, שני קריטריונים המצטברים למצב של אי הרשעה הם: 1. חומרת העבירה לא חמורה. בעבירות של סם לצריכה עצמית, לדוגמה, חומרת העבירה מאפשרת את הוויתור על ההרשעה. זה הכלל, ומדובר על חריג לכלל. 2. פגיעה תעסוקתית קונקרטית. זו דוגמה להתפתחות בפסיקה והגמשת הקריטריון של פגיעה תעסוקתית קונקרטית. בתחילה אמרו בתי המשפט: ככל שהעבירה קלה יותר, כך אנחנו יכולים לוותר, ביחס של כלים שלובים, בנושא קריטריון פגיעה תעסוקתית קונקרטית.

לאחר מכן הייתה התייחסות ספציפית בפסיקה גם לבחורים צעירים. הרי לא מצופה שלאדם צעיר תהיה פגיעה תעסוקתית קונקרטית כמו לאדם בן 40 או 50 ויש להבחין בין המקרים. לבסוף, כמו במקרה שלפנינו, בהצלחה הזו, מדובר בבחור צעיר, שעבד ביציבות תעסוקתית של שנתיים, אבל לא ניתן להגיד שהוא עבד במקום שעצם ההרשעה עלולה להביא לפיטוריו. למרות זאת, לא הייתה סכנה ממשית לפיטורין או לפגיעה ביכולת ההשתכרות כמו שנדרש לכאורה על פי הקריטריונים של הלכת כתב.

על פי הלכת כתב המעודכנת, וברוח התקופה האחרונה של הגמשת קריטריון פגיעה תעסוקתית, גם בהיעדר פגיעה תעסוקתית, בית המשפט יסתפק בכך שמדובר בתיק היחיד שלו, בכך שהוא נקי מסמים ובכך שהוא יציב תעסוקתית (גם אם הוא לא עובד בעבודה שמחייבת רישום פלילי נקי). כל אלה הובילו את בית המשפט, בעידודו ובתמיכתו של שירות המבחן, להמליץ על אי הרשעה ולגזור עליו אי הרשעה, למרות היעדר פגיעה תעסוקתית נפרדת.